מידת החסד מול הגבורה

פוסט זה זמין גם ב: אנגלית סינית Czech פינית צרפתית גרמנית איטלקית יפנית נורווגית פורטוגזית פורטוגזית רומנית רוסית ספרדית שוודית

חסד וגבורה

אנחנו תמיד נקרעים בין חסד לגבורה. זאת בגלל שלא הפנמנו שהגבורה מרכזת או מדגישה את החסד.
המצה מסמלת חסד עליון והגבורה שמכניסים באפיה של המצה, הווי אומר, ההגבלות של הזמן וכיו"ב לא מורידים מהחסד של המצה. הגבורה בזמן האפיה ממש הופכת את המצה למה שהיא צריכה להיות.

פעם פגשתי בחורה ממש בעייתית, היא יצאה עם בחור חסידי, הוא ממש אהב אותה אבל היא לא רצתה להתחתן אתו. אז ביקשו ממני לדבר אתה. שאלתי אותה , למה את לא רוצה להתחתן אתו? הוא ממש אוהב אותך. אז היא ענתה לי אני לא יכולה לצמצם את עצמי לגבר אחד. היא מתכוונת לומר שהיא לא אוהבת אותו. לנו זה פשוט. נכון? אבל היא צריכה להישמע קבלית. היא לקחה קורס מזורז בקבלה.

נגיד שאני לומד דף גמרא, ואני רוצה לצמצם את עצמי רק לדף הזה, אבל אני לא יכול.
אם אני לא אתרכז על כל דף בזמן שאני בו, אני לא אלמד כלום. צריך צמצום וריכוז.

יש צמצום ויש ממש להתרכז על משהו .

כשאני אומר שמע ישראל, אני מתרכז בעומק הלב שיש ה' אחד. זה לא צמצום.

יש פסוק:"שלקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי. זו תורה מעורבת מר' נחמן ומאיזביץ ביחד.
בשביל להילחם בחרב לא צריך להתרכז יותר מדי. אני הולך ודוקר את האויב.
בשביל לפגוע עם קשת אני חייב ריכוז מקסימלי.

צמצום הוא לאו דווקא גבורה.
הבעיה שלנו היא שאנו נוטים לחשוב שכל פעם שאנו מצמצמים את עצמנו זו גבורה. אבל זה לא נכון.
האמת היא שבעומק יצחק הוא גבורה אבל הוא לא צמצום.

נמשיל זאת לרופא, כשהוא רוצה להחיות מישהו חצי מת דרוש המון ריכוז, כמה שהוא יותר בסכנת חיים כך הוא צריך יותר ריכוז. אבל הוא לא מצטמצם. להפך הוא מרחיב את עצמו למצוא בתוכו כל מה שהוא יודע. יצחק הוא מחיה מתים ברחמים רבים. עומק העומקים.

אז זו תורה מר' ליבלה איגר ואישביץ. כל מי שלא אמר פסח מצה ומרור לא יצא ידי חובתו.
פסח זו מידת הרחמים אז היא מקושרת ליעקב אבינו. מרור זה גבורה אז זה יצחק . ומצה זה אברהם אבינו.

מה כל עניין הפסח? כל העניין של פסח זה לחבר בין מצה ומרור בצורה הכי עמוקה.

למה בפסח אנו מקבלים את האור של שבת ותשובה. למה לא בפורים או בחג אחר?

בליל הסדר האור שמאיר, כשמתעסקים באור האינסוף אפשר בקלות לרדת מהפסים . יש כל כך הרבה סיפורים שהאלטר רבה סיפר על הבעש"ט. זה סיפורי אינסוף. וכל כך הרבה אנשים לא ידעו איך לקבל את האור הזה. בסוף הצמח צדק אמר תודות לגאון מוילנא לא השתגענו. כי אם מתעסקים באינסוף, איפה שמים את הגבול?

נגיד שאני חסיד אמשינוב, שחרית בזמן מנחה , מנחה בזמן ערבית וכו'. ואז שבת לא בשבת. איפה שמים את הגבול?

אז בליל הסדר כשאור האינסוף זורח לתוכי אני חייב לצמצם את עצמי ע"י הקושיות.

אז הקושיה הראשונה היא מה כל העבודה הזאת לכם?

ודווקא ילדים שואלים את הקושיות. זה כל היופי שאנו נותנים לילדים לשאול ולא למבוגרים.

כשמבוגר שואל הוא בא ממקום של אני יודע הכל אבל את זה אני לא מבין. זה הצמצום הכי גדול כי זה אומר שאתה לא יודע כלום. אבל כשילד שואל הוא באמת רוצה לדעת. הוא יודע שהוא לא יודע כלום והוא באמת רוצה להבין. כמו שנגיד שאני מגיע לג'ונגל ואני שואל מה סדר העבודה פה? איך חיים פה?

תחילת הסדר הוא, קדש זה אור אינסוף. אפשר ללכת לאיבוד. אז אני שואל מה נשתנה.

המשך למאמר הבא בסדרה

מידת הגבורה

http://carlebach.intzfat.info/%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%AA-%D7%94%D7%92%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%94/

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: